פסק-דין בתיק ת"א 22041-03-10

1.       תביעה זו עוסקת בפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין כפי שיפורט להלן.התובע יליד 01.09.46, תיאר התאונה בסעיף 2 לכתב התביעה: ביום 11.9.09 בעת שערך ביקור משפחתי אצל בנו שגר בקיבוץ כפר חרוב שבגולן, נפגע התובע בתאונה שארעה בשטח הקיבוץ. בעת שהלך במדרכה בשטח ההרחבה של הקיבוץ (שכונת החורש), נתקל במוט ברזל ארוך שהיה זרוק על המדרכה, מעד, נפל ונחבל בחזה. התובע טוען כי המקום היה חשוך ובלתי מוכר לו (להלן: "התאונה").

2.       כתוצאה מהתאונה התובע אובחן ביום 12.9.09 כסובל משברים בצלעות 3,4,5 , נבדק בחדר מיון בתל השומר והומלץ למנוחה בת עשרה ימים, בהן טוען כי נעדר מעבודתו. מאז התאונה טוען התובע כי הוא סובל מכאבים בחזה ומקשיי נשימה במיוחד לאחר מאמץ פיסי והוא נמצא במעקב אורטופדי. התובע לא צרף חוות דעת רפואית בתחום האורטופדיה לשם הוכחת נכותו. 

3.       נתבע 1 הוא הקיבוץ, מחזיק המקרקעין בו ארעה התאונה. נתבעת 2 מבטחת הנתבע 1 בין השאר בפוליסת אחריות כלפי צד ג'. נתבעת 3, מועצה אזורית/מקומית אשר בתחום שיפוטה המוניציפאלי נמצא  נתבע  1. 

אחריות:

4.       התובע מבקש להטיל אחריות על הנתבעים לאור העובדה כי מקום התאונה הנו בשליטתם ובפיקוחם והוא טוען כי הם היו אחראים על התחזוקה והפיקוח של המדרכות והמעברים ברשות הרבים. התובע טוען כי התאונה קרתה עקב רשלנותם של הנתבעים ובין השאר מהטעמים:

א.      זרקו פסולת כבדה על המדרכה שהיוותה מפגע בדרכם של הולכי רגל.

ב.       לא פינו פסולת כבדה  ו/או את המוט הברזל מהמדרכה תקופה ממושכת.

ג.        לא דאגו לפיקוח נאות על מצב המדרכה בתחומי הקיבוץ.

ד.       לא גידרו את המפגע ו/או לא מנעו מעבר באזור המפגע.

ה.      לא נקטו באמצעים כלשהם להזהרת הולכי רגל מפני המפגע.

ו.        התנהגו שלא כפי שבעל/מחזיק מקרקעין סביר היה נוהג בנסיבות המקרה.

5.       מנגד טוענים הנתבעים 1-2 בכתב ההגנה מטעמם כי,  מדובר בסיכון טבעי ורגיל  של הליכה ברחוב, התאונה אם קרתה, התרחשה באשמו ורשלנותו הבלעדית של התובע אשר לא שת לבו לדרך, ולא ראה להיכן הוא הולך, או בגין רשלנותה של נתבעת 3.

6.       בכתב ההגנה מטעמן, טוענות הנתבעות 3-4 כי, התובע התרשל באופן מכריע, הסתכן מרצון, הלך במקום חשוך שאינו מכיר במהירות או בחוסר זהירות, לא שם לב ועל כן התאונה התרחשה. וגם אם התרחשה התאונה הרי שיש להטיל אחריות על הנתבעים 1-2 משום שלא דאגו להולכי הרגל בשטחם, לא דאגו לפינוי מפגעים, לא דאגו להתריע מפני סכנות, לא העסיקו מפקחים כנדרש, נהגו ברשלנות ובפזיזות. בנוסף הנתבעת 3 טוענת כי לא היה ברשותה יכולת לצפות האירוע או למנועו .

7.       התובע העיד לעניין זה כי כחמש שנים בנו מתגורר בכפר חרוב, בזמן התאונה התגורר בנו כשנתיים בכפר. התאונה התרחשה בחצות, בין יום שישי ליום שבת, בדרכם חזרה מההופעה בקיבוץ לביתו של בנו בקיבוץ. התובע ציין כי לעתים רחוקות הגיע לבקר את בנו בקיבוץ, היות והקיבוץ רחוק ממנו. התובע ציין כי זו לא הייתה הפעם הראשונה בה ביקר את בנו בקיבוץ, ומקום התאונה התרחש  במרחק של כ-800 מטרים מבית בנו.

8.       התובע ציין כי לאחר שמעד, בנו ירון, עזר לו לקום, ובמקום התאונה נכחו בנו ירון ואשתו וילדיהם וכן אשת התובע. בנו ליאור ואשתו לא היו נוכחים במקום התאונה. כולם דאגו לפנות את התובע ולא הזיזו את מוט הברזל. לאחר שמעד הרגיש כאבים חזקים מאד והיה לו קשה לנשום. לא הלך באותו רגע לרופא כי לא היה רופא ברמת הגולן, המתין לבוקר לשוב לביתו ברמת גן ולפנות למרפאה בפתח תקווה שהוא מכיר. התובע העיד כי ידע שיש תאורה אבל היא לא עבדה בעת התאונה, בכל מקרה היה חשוך במקום. לדעתו המוט נשאר במקום כי דובר ביום שבת ואף אחד לא הזיז אותו.

9.       אמנם הלך בעת התאונה יד ביד עם נכדו אולם לא זכר אם הנכד נפל גם כן, כאשר הלך למופע באותו הדרך לא נתקל במוט כי הלך על הכביש. התובע ציין כי לא הבחין כלל במכשול.

10.   באשר למצב התאורה, התובע הסכים כי מדובר בשכונה חדשה אשר כל מספר מטרים ניצב עמוד תאורה, התובע העיד כי היה אור מוחלש. התובע העיד כי לאחר התאונה לא דיווח למזכירות הקיבוץ או המועצה.

11.   באשר לנזקיו העיד התובע כי הוא עובד כמאבטח בבית ספר לבנות בבני ברק. שעות עבודתו משעות הבוקר עד שתים וחצי בצהריים לפי פעילות בית הספר. לאחר התאונה התייצב בעבודתו כרגיל ועבד במהלך השבוע רגיל, קיבל שכר עבודה מלא. כיום אינו סובל מכל מגבלה, לא מקשיי נשימה ולא מכאבים או מרגישות. סבל מאז התאונה מכאבים. מבחינת הוצאות רכש תרופות, אין בידו קבלות.

12.   מטעם התובע העיד בנו, מר ירון יובל אשר נכח במקום התאונה. העד חזר על גרסת אביו, העיד כי לאחר מעידת אביו עזר לו לקום, המוט היווה מכשול באמצע המדרכה , אביו נפל כתוצאה ממוט הברזל על אבן או ברזל. את התמונה של מוט הברזל צילמו יום למחרת התאונה. בשעת התאונה הלך אחרי אביו. העיד כי במקום היה חושך לא בהכרח כי התאורה לא עבדה אלא משום המיקום בסמיכות לאזור הטבע .